<h1>תשובת רבינו אהרן ב"ר משולם מלוניל לרמ"ה</h1>
<h2>דף ג.</h2>
ואשר כתבת בענין אנשי עיר הנדחת דתמיהא לך מה שכתב רבינו הרב (רמב"ם) ופסק מרבין להם בתי דינים ודנים אותם וכתבת דקי"ל כר' יוחנן דאמר (קי"ב ע"א) דנין וסוקלין. דע באמת כי התבוננו בכל ספרינו ולא נמצא כתוב ולא נזכר שם ר' יוחנן בכולה שמעתתא אלא עולא הוא דמקשי ליה לרב יהודה דאמר דנין וחובשין אם כן נמצאת מענה את דינן אלא דנין וסוקלין וריש לקיש פליג עלייהו ואמר מרבין להם בתי דינים ומקשי ליה מהא דאמרינן איש ואשה אתה מוציא לשעריך וכו' ומתרץ לה אליבא דר"ל, וקא סבר רבינו הרב כיון דשקיל וטרי בגמרא ומסיק לה אליבא דריש לקיש ש"מ הילכתא כוותיה. ומסתבר טעמיה. ואשר תמהת עוד על דבריו דקאמר מכין כל נפש אדם טף ונשים לפי חרב, וקשיא לך "הני נשים היכי דמיין אי דעבדי ע"ז היינו אנשי עיר הנדחת גופייהו אי לא עבדי ע"ז אמאי נהרגין טוביא חטא וזיגוד מינגד", בדבר הזה דבריך נכונים ושאלתך כשאלת הראשונים. אבל י"ל לדברי רבינו הרב כיון דסבירא ליה הקטנים בני רשעי ישראל נהרגין כל שכן נשי העובדים שהודחו עמם. דכל מקום שאמרה תורה וצותה להרוג הטף צותה להרוג את הנשים. כמו שראינו בעדת קרח ובאנשי יבש גלעד (סוף שופטים). וי"ל לעולם דעבדו הני נשי עבודה זרה ולאו היינו אנשי עיר הנדחת דאילו אנשי עיר הנדחת צריכים שידיחום שני אנשים ולא נשים וצריכין שני עדים והתראה לכל אחד, ואילו הנשים אעפ"י שלא היה להם התראה או שהודחו מעצמן הורגין אותן לפי חרב מפני שהם היו עיקר לסייע ידי עוברי עבירה והן הנה היו סבה לאנשים הנדחין. כי מי גרם לאנשים שישבו בעיר, חברת הנשים. וכיון שהודחו עמהם נהרגות דבכלל יושבי העיר הנה. וכן נמי אמרינן גבי נכסי צדיקים שבתוכה שהם אובדים ומי גרם לצדיקים שידורו בתוכה נכסיהם לפיכך יאבדו. ומי יודע אולי יש אתו ברייתא דמסייעא ליה בטעמא ומעינינו נעלמה וכהנה רבות עמו. ואשר הגדלת להפליא על דברי רבינו הרב דקאמר מכין את הטף לפי חרב והשתוממו מחשבותיך ונבהלו רעיוניך ונפלא הדבר בעיניך, באמרך "חלילה לאל מרשע וכי היכן מצינו קטן חייב שזה חייב". למה תש[ת]ומם ותשתאה. פקח עיניך וראה בעדת קרח אשר ירדו הם ונשיהם ובניהם הנסמכים עמהם חיים שאולה. והתבונן באנשי יבש גלעד שבשביל האנשים שחטאו אשר לא באו אל ה' המצפה הכו הטף והנשים ואם אנשים חטאו טף ונשים מה חטאו. וכן בשאול כתיב (ש"ב כ"א) ינתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה'. ואם שאול חטא בניו הבאים אחריו מה חטאו. אלא חומר הוא שהחמיר הקב"ה בעבודה זרה ושבועה וחילול ה' להחרים ולהשמיד הכל למען ישמעו ויראו הנשארים, כי יש לך אדם שבנו קטן חביב עליו מגופו. וכן מצאנו בבן סורר ומורה נדון על שם סופו. ועוד בר מן דין ומן דין הלא נמצא כתוב בספרי דבי רב (פ' ראה) הכה תכה את יושבי העיר וגו' מכאן אמרו חכמים אין מקיימין את הטפלים, כלומר שהורגים אותם דדריש את ריבויא. ואע"פ שיש ספרים שכתבו בהם מכאן אמרו מקיימין את הטפלים, דמשמע דדייק יושבי, אולי בספרו של רבינו הרב נמצא כתוב כדבריו. ועוד דהא אשכחן בהדיא בברייתות של סנהדרין בפרק בתרא (ה"א) פלוגתא דר' אליעזר ורבי עקיבא דרבי אליעזר סבר קטני בני רשעי ישראל נהרגין ור"ע סבר אין נהרגין. ואולי נראה בעיני רבינו הרב לפסוק כר' אליעזר משום דקאי רבי שמעון כוותיה דסתם ספרי רבי שמעון (פ"ו ע"א). ומי יודע אולי נמצא אתו משען ועזר מן הירושלמי או ממקום אחר או מן הברייתות הנסתרות ממנו והנגלות לו. ובאמת כי כל חכם לב ומשכיל איש דעת יש לו לירוא מפניו ולדונו לזכות בכל כחו וענינו ודינו. דכל רז לא אניס ליה ואפילו היה מקשה עליו מהלכות ברורות, כל שכן המקשה עליו מסברות. ואשר הקשית על דברי רבינו הרב דאמר מכין את הטף לפי חרב ממאי דאמרינן בפרק ארבע מיתות ב"ד הוציא הכתוב יחיד מכלל רבים ורבים מכלל יחיד ודייקינן הא לכל דבריהם זה וזה שוין, וקא דייקת מינה מה יחידים טפם פלט אף מרובים טפם פלט. זאת היא קושייתך משום דסבירא לך דהאי כל דווקא הוא. ותסברה דלכל דבריהם קתני דוקא הוא והא איכא תו ארבעה דברים בין יחיד לרבים דרבים צריכים שידיחום אנשים שנים ומאותה העיר ומאותו השבט מה שאין כן ביחיד הניסת. אלמא כל לאו דווקא וכן קושייתך לאו דווקא.
